אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

שלום,

המלחמה ממשיכה וכך גם הטיפול, למרות הקושי אנחנו רוצות להשתמש במה שהרבה פעמים עוזר ושומר עלינו, הפרוטוקול. בתהליך הכתיבה שלנו אנחנו מתקדמות עם הפרוטוקול והנה אנחנו מגיעות לשלב 4, שלב העיבוד. שלב זה של הפרוטוקול הוא לב הטיפול, זה החלק שבו אנחנו מאפשרים לרצף האסוציאטיבי לזרום ולתהליך העיבוד לקרות. העבודה בEMDR היא תמיד עבודה עם זכרונות, בין אם זיכרונות ישירים או עקיפים, חלומות או סיפורים שסיפרו לנו, כדי לעבד ולעזור למערכת עיבוד המידע (AIP) לחזור לפעולתה התקינה, אנחנו משתמשות בזיכרון אחד ספציפי, כמקרה לדוגמה אשר מאפשר לנו "דלת כניסה" אל תוך רשת הזיכרונות.

לאחר שבשלב 3, התחברנו לזיכרון והפעלנו אותו דרך ערוצי החוויה השונים (סנסורי, קוגניטיבי, רגשי וסומטי) נרצה לעבור כמה שיותר מהר לשלב העיבוד.

חשוב לזכור, בשלב זה מטופל באקטיבציה, הפצע פתוח, ולכן נרצה להתקדם ביעילות ולהתחיל את העיבוד וההקהיה.

העיבוד האקטיבי מתרחש בשלב זה, אנו שוב מבקשות מהמטופל להעלות את התמונה המייצגת את החלק הכי קשה, משמיעים את הNC, ואת התחושות בגוף.

תפקיד המטפל בשלב זה משתנה, והוא שואף ליצור סביבה של הדהוד מנטלי, כזו שמעודדת התכווננות אמפתית עמוקה. בתוך המרחב הזה מתאפשר רגע של התקשרות משמעותית, אחת מחוויות הריפוי החזקות ביותר בתהליך הטיפולי.

כאשר המטופל נמצא בסביבה בטוחה, אמפתית, עם הבנה מספקת של תהליך הEMDR – הוא יכול להרשות לעצמו לגעת ברגשות עמוקים של אבל וכאב. זהו תנאי מהותי לריפוי אמיתי.

דוגמא: אני עובדת עם מטופלת על תבנית חוזרת ונשנית בה מרגישה מתוסכלת כשלא מצליחה ליצור קשר עמוק עם דמויות משמעותיות. בשלב 3 התמונה – עץ ויפה וגדול ונותן צל, NC - אני נעלמת ונאלמת PC – אני נוכחת, VOC=2, רגש – רוגע, SUD=7, בגוף – נוח

שלב 4:

אסוציאציה 1 - כמה תמונות, אדם על כריכות של ספרים, עם כובע צילינדר ומקטורן הולך מתחת לעץ. שיבולים, אני עומדת בשיבולים

BLS

אסוציאציה 2 - אני נזכרת בעצים במדרשת בן גוריון. עץ מאחורי הבית של ההורים, עץ שיטה גדולה ומרשימה.

BLS

אסוציאציה 3 - עולה הדמות של סבא, היה חקלאי, והתחברתי אליו. (רושמת לעצמי: האם זה משאב?)

BLS

אסוציאציה 4 - אחרי השדות, היו אורות של בתים פרטיים. זוג מבוגרים, טובים, עצי הדר, בית ישן, ואני אוכלת ארוחת ערב אצלם. משהו חם. (רושמת לעצמי: האם זה משאב?)

BLS

אסוציאציה 5 - אבא שלי. היה לוקח אותנו לפעמים לואדי. לעצים, לאליקפטוסים. זה היה עושה לו טוב. (שואלת את עצמי, האם יש פה שינוי? מחליטה להתערב)

אני שואלת: "ולך?" היא עונה: "גם", ואנחנו צוחקות.

BLS

באסוציאציה הבאה היא אומרת מהורהרת.."המקום שמגיעים אליו קשה לי.. אני עוינת וביקורתית ומגיעה לחלקים טובים. קשה לי להחזיק את זה שאני אוהבת את אבא. תוכלי להמשיך עם הגירוי הבילטרלי עוד קצת?

 ואני כמובן ממשיכה.. BLS

העבודה של המטפל בשלב 4, היא לא "לכוון תנועות עיניים", אלא ללוות את המטופל בנוכחות מלאה, תוך כוונון רגשי, זיהוי מצבים של הצפה או ניתוק, ויצירת מרחב שמאפשר חיבור מחדש למשאבים פנימיים ולחוויות קשות מהעבר – באופן שמקדם אינטגרציה וריפוי.

באופן זה, שלב 4 אינו רק שלב טכני של "הפעלת גירוי דו-צדדי", אלא מהווה מרחב דינמי שבו מתקיימת האזנה עמוקה לתהליך הפנימי של המטופל, ותגובה מדויקת לשינויים – או להיעדרם – לאורך הדרך. נוכחות המטפל מורגשת דרך הבעות הפנים, שפת הגוף והימהומים = "קולות של מטפלת" שאנחנו משמיעות תוך כדי גירוי.

בשלב 4 של תהליך ה-EMDR, הציפייה היא לראות תנועה – שינוי שמתבטא במעבר בין ערוצי עיבוד (תחושות, רגשות, מחשבות, דימויים) או תנועה שמתרחשת בתוך אותו ערוץ עצמו. התפקיד שלנו כמטפלים הוא להישאר ברקע, לאפשר לתהליך להתרחש – כפי שאמרה פרנסין שפירו: "Stay out of the way". אנחנו לא מכוונים, לא דוחפים, ולא מפריעים לזרם הפנימי של המטופל – אלא אם כן משהו נעצר. במקרים שבהם יש תקיעות, הצפה או חזרתיות, אנחנו מתערבים באופן מדויק ועדין, בעזרת שזירות שמטרתן לעזור לתהליך להתחדש ולהמשיך לנוע.

כפי שאנחנו רואים בוינייטה שהוצגה, התנועה מתרחשת בשלב 4, וההתמסרות של המטופל לתהליך במרחב הטיפולי מאפשרת למשאבים לעלות, ולנרטיב של הקרבן הדחוי להשתנות. אני משתדלת לא להפריע, גם אם אני לא מבינה, ומתערבת רק כשנראה לי שכדאי לחבר אותה לחוויה רגשית מוקדמת שהיא אינה לוקחת בה חלק. ייתכן, והצחוק המשותף מאפשר פריקה, שבסופה היא מבקשת שאמשיך עם הגירוי הבילטרלי שכיום, בניגוד לתחילת המפגשים, היא רואה את הערך שלו ואת ההתקדמות שהגירוי מאפשר בתהליך הריפוי.

שלב 4 מזמן את הפוטנציאל הרב ביותר לבעיות של העברה והעברה נגדית. כאשר מתחילים בגירוי זיכרון בשלב העיבוד, עולות לעיתים קרובות תגובות רגשיות עוצמתיות. עבור מטופלים שהיו בטיפול שיחתי במשך שנים, החוויה הזו יכולה להיות מאתגרת במיוחד. יש נטייה טבעית – ולעיתים לא מודעת – לרצות לדבר, להסביר או לנתח, כדפוס הימנעות שמטרתו להרחיק מגע עם רגשות קשים. מדובר בדפוס שנלמד לעיתים קרובות דווקא מתוך ניסיון להימנע מהצפה רגשית, אך בפועל הוא מונע את העיבוד העמוק ש-EMDR מאפשר (Dworkin, 2013)

גם כאשר המטופל קיבל הסבר ברור ומעמיק על התהליך בשלבים 2 ו-3, הוא עלול בכל זאת לחוות את המטפל כפוגע – כאילו הוא שוב גורם לכאב. תחושת הפגיעה הזו היא ביטוי של העברה, שיכול לעורר בתורו תגובות מורכבות גם מצד המטפל.

הכאב של המטופל משפיע על המטפל.ת. במקרים מסוימים, הוא עשוי להעמיק את היכולת האמפתית שלנו, במקביל בחלק מהמקרים עשויות להתעורר אצל המטפל.ת תגובות של העברה נגדית ואף לעורר בתוכנו זיכרונות אישיים ולהפעיל תכנים פנימיים. תגובה זו עלולה להוביל לניתוק רגשי או לרצון להגן על השיטה, ובכך לפגוע בהתכווננות המדויקת וביציבות של הקשר הטיפולי – דווקא ברגעים שבהם המטופל זקוק ביותר לנוכחות רגישה, יציבה ומכילה. מצבים אלו חושפים אותנו גם לסיכון לתשישות חמלה (Figley, 2002) ואף לטראומטיזציה משנית (פרלמן ושקויטין, 1995).

בתוך מורכבות זו, נדרש מהמטפל.ת להוות "מיכל רגשי" עבור המטופל – לא רק באמצעות פרשנות או מלים, אלא דרך נוכחות חומלת, תחושת שותפות אנושית, והיכולת לשאת כאב מבלי להישאב לתוכו. לעיתים, דווקא המרחב השקט שבו נאמר מעט, אך מורגשת נוכחות אמיתית ומכילה, הוא זה שמאפשר ריפוי וצמיחה.

מטופלת: "יש משהו אחר שקורה פה עכשיו.. הסבלנות שלך אלי.."

אני - שימי לב לזה ובואי נמשיך..BLS

מטופלת: "חשוב לי להגיד את זה כי אני מלאת הערכה לסבלנות הזו. וגם.. את לא מדברת הרבה, אבל פתאום בסוף את מביאה פתאום משהו חיובי מפתיע.."

אני - שימי לב לזה ובואי נמשיך..BLS

מטופלת: "וגם בי את רואה חיובי.. זה מרגש אותי.. אני לא רגילה לזה.."

אני מתרגשת ממה שקורה במפגש. אני נזכרת במפגשים הראשונים שבהם המטופלת האשימה אותי כקרה ומרוחקת, לא הבינה למה אי אפשר רק לדבר, ולמה אני מפריעה את שטף החשיבה והדיבור שלה עם הגירוי הבילטרלי. עברנו כל מיני צורות של גירוי בילטרלי, ובסוף התיצבנו על הגירוי הבילטרלי, הישן והטוב, הזזת היד בצורה אופקית. הסברתי לה אז, שאני מבינה את הקושי שלה ועדיין, אני חושבת שEMDR יכול לאפשר משהו אחר, וגם אם נעשה רק 5 דקות EMDR בפגישה, אני מאמינה שזה יכול לקדם אותה בהשגת המטרות שלה.

עבודת העיבוד והרצפים האסוציאטיבים יכולה להימשך זמן רב, לעתים נדרש הרבה גירוי כדי להניע את מערכת העיבוד ולעתים לאחר מספר סטים בודדים נרגיש ונשמע שינוי משמעותי. עולה השאלה, עד מתי להמשיך עם הגירוי הבילאטרלי ומתי לחזור לבדוק את המטרה המקורית. פעולה שאנחנו קוראים לה Back to Target או בקיצור BTT.

נבצע את הבדיקה כאשר:

• אין שינוי, לא עולה חומר חדש. האסוציאציות נשמעות מאוד דומות more of the same.
• נוצרת התרחקות מהזיכרון המקורי (הטארגט). כלומר, העיבוד "נודד" לנושאים רחוקים או כלליים מדי.
• כשהמטופל עובר לעסוק בחוויות אחרות שלא קשורות ישירות לזיכרון. למשל עסוק בחפצים בחדר.
• כשנראה שיש התחמקות או התרחקות מהכאב המקורי.
• אין תחושת רזולוציה או עיבוד מלא של הזיכרון המרכזי, תחושה שזה לא נגמר…
• כאשר יש רצף של שתי אסוציאציות חיוביות ברצף.
• כאשר הפגישה עומדת להסתיים ויש לבצע סגירה למפגש לא גמור.

בכל אחד מהמקרים האלה ואולי גם באחרים נבצעה את הבדיקה באמצעות שאלה פשוטה ולא שיפוטית, כמו:

 "מה עולה עכשיו כשאת.ה מעלה שוב את הזיכרון שאיתו התחלנו?"

לאחר שנשמע את האסוציאציה נבצע סט אחד נוסף של BLS ונשמע אסוציאציה נוספת.

פרט למקרה שבו אנחנו לקראת סגירת המפגש, בהתאם לתשובה נוכל להחליט איך להמשיך. אם המטען עדיין שלילי ויש שינוי, נמשיך בסדרה נוספת של גירויים בילטראליים עד למצב שבו שוב תהיה סיבה לבדיקה נוספת.

אם האסוציאציה נשמעת חיובית או ניטראלית, נבדוק את רמת המצוקה SUD. במידה ויש מצוקה, חשוב לבדוק עם המטופל מה המצוקה מייצגת על מנת למקד את המשך העיבוד. לעתים, בשלב זה, ניתקל בפער בין דיווח על רמת המצוקה שיהיה גבוה מ0 לעומת התוכן והמטען. במקרה זה יש לבדוק אם יש אמונה חוסמת או סיבה אחרת שהSUD לא יורד.

אני עושה BTT עם המטופלת, והיא מגיבה:

 "קשה לי לעבור מנושא לנושא. היום אני יודעת להתנהל יותר טוב. כשהייתי קטנה זה היה מזעזע.."

BLS

"מלב הנושא אני אברח".

בסטים הבאים היא מדברת על הנוקשות שלה ושל אבא ושל סבא ומתחילה לספר על משפחת המוצא שהגיעה ממנה.

מעניין לראות כאן כיצד פעולת הBTT פגשה את המטופלת והביאה לאסוציאציות שונות. בתחילה היא התחברה לזכרונות ילדות בהן לא מצליחה להתאים את עצמה ו"נתקעת" בנושא ולא מסוגלת להרפות ממנו. בהמשך עולה הבריחה כמנגנון הגנה.

לסיכום, שלב 4, שלב העיבוד, הוא לב ליבה של עבודת הEMDR, בשלב זה אנחנו מאפשרים למוח של המטופל לעשות את העבודה בעצמו במינימום של התערבות מצידנו. הרצפים האסוציאטיביים מאפשרים למערכת הAIP לשחרר את התקיעות דרך חיבור למשאבים. בנוכחות החומלת של המטפל, מתאפשרת עבודת עומק משמעותית ונוצרים חיבורים ותובנות חשובים.

שלב ארבע, שלב העיבוד, עשוי להימשך יותר ממפגש אחד, וגם אנחנו בניוזלטר שלנו נמשיך ונעסוק בו גם בפעם הבאה. נהרהר על מה עושים כאשר מטופל לא מפסיק לבכות, או כשמטופלת רוצה להפסיק את העיבוד וללכת הביתה, כשיש תקיעות ולופינג או כשה SUD פשוט לא יורד, איך נתמודד עם עוד ועוד תכנים טראומטיים או לחילופין כשלא עולה כלום, מה עושות עם מונולוגים או כניסה לפרטי פרטים ועוד ועוד קשיים ואתגרים שאנחנו נתקלות בהם לפעמים בשלב העיבוד. שלב 4 עשוי לעתים להיות מאתגר - כתבו לנו שאלות ודוגמאות ואנחנו נשזור אותם בניוזלטר הבא יחד עם המחשבות שלנו.

שימו לב! המבצע על הקורסים הדיגיטליים שלנו מגיע לסיומו ב 20/7/2025 יש לכם ימים אחרונים להנות מהנחה.

שלב 8 ממשיכות לעבד - המחשבות והשיתופים שלכם

חגית: כמה עדינות ודיוק משתקפות בתיאור המקרה שכתבתן, מחמם את הלב.
הערב בקבוצת עמיתים דיברנו על קרקוע, סגירות מפגש ללא סיום עיבוד, והנה הניוזלטר שלכן המדויק ממתין בתיבה שלי,הולכת להציע לכולם שם להתחבר אליכן.

תודה חגית יקרה, מחמם את הלב לשמוע שהכתיבה שלנו מגיעה ללבבות.

הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו.